בעבר הרחוק כסף מזומן היה האמצעי היחיד עבורנו לשלם על כל דבר שהיינו צריכים. היינו מושכים אותו מהכספומט או מקבלים אותו מהפקיד בבנק, וברגע שהוא היה נגמר אי אפשר היה לבצע עוד רכישות.
אבל היום יש את כרטיסי האשראי, כרטיסי פלסטיק קטנים שכל מה שצריך הוא לתת אותם למוכר שיעביר אותם במכונה או להקליד את המספרים שעליהם בשביל לקנות משהו, מה שנותן את התחושה כאילו לא משלמים. יש כרטיסי אשראי רגילים שמלווים אותנו כבר שנים רבות ובשנים האחרונות יש את הכרטיסים הנטענים. אז מה ההבדל בין שני אלו? הנה כמה דברים שחשוב לדעת.
בכרטיס אשראי רגיל יש מסגרת שכל עוד עומדים בה ולא עוברים אותה, אפשר לעשות שימוש בכרטיס בלי כל בעיה. זה אומר שנניח יש לכם 10,000 ₪ של מסגרת, כל עוד אתם בתוכה ולא עברתם אותה, אתם יכולים לעשות שימוש חופשי בכרטיס. גם תשלומים נכנסים לתוך המסגרת והבעיה העיקרית עם זה היא שאפשר להוציא כסף בלי "לשים לב". קלות ההוצאה היא בלתי נסבלת.
ה"מסגרת" של כרטיס נטען לעומת זאת היא כמה שטוענים אותו. אי אפשר להוציא יותר מזה. זה מאפשר שליטה מלאה בהוצאות מה שהרבה יותר בריא לכל אחד.
כמו בכל דבר, גם לכרטיס אשראי רגיל יש עלות. העלות היא חודשית ברוב המקרים כך שגם אם לא עשיתם שום פעולה שהיא, תצטרכו לשלם. זו אומנם הוצאה קטנה בדרך כל של עשרות שקלים בודדים, אבל אם מסתכלים על זה שנתית או יותר מזה, מדובר על סכומי כסף די גדולים. לעומת זאת כרטיס נטען הוא ללא עלות חודשית. יש עלות קטנה של קבלת הכרטיס בתחילת הדרך וזהו, לא משלמים יותר.
אחת הרעות החולות של הכלכלה המודרנית היא האפשרות לשלם בתשלומים. כרטיס אשראי רגיל מאפשר את זה, מה שאומר שקונים משהו ומחלקים את התשלום עליו, וכאילו לא מרגישים. הבעיה היא שזה כמו הלוואה עד לסיום התשלום שלה. בנוסף, קונים עוד משהו ועוד משהו בתשלומים בכרטיס רגיל, ופתאום מגלים שמשלמים כל חודש סכום כסף גדול.
עם כרטיס נטען זה לא יכול לקרות, פשוט כי אין את האפשרות לקנות בתשלומים. כל קנייה יכולה להיות רק בתשלום אחד ובמסגרת מה שנטען בכרטיס.
בכרטיס אשראי רגיל "מגלים" את ההוצאה רק אחרי התשלום. כבר אי אפשר לחזור אחורה וזה יכול להיות בעייתי לפעמים, מה שלא קורה בכרטיס נטען. בכרטיס נטען ההחלטה על ההוצאה היא מראש. אם היא לא מתאימה היא פשוט לא מתבצעת ומה שנטען בכרטיס נשמר לאורך זמן ואפשר לעשות בו שימוש כמו בכסף מזומן.
